מכתב רופא 3- ההחלמה

לאחר מספר חודשים רב כי לא פגשתי בנעמה, הופתעתי לטובה.
ראיתי מולי ילדה עם משקל בריא, ילדה שעומדת על הרגליים, פנים עם צבע, חיוך כובש ועיניים בורקות.
תחילה לא האמנתי שזו באמת נעמה, עם הדקות ראיתי שהיא מתיישבת ומספרת לי את כל התהליך.
האישפוזים, החברות, המקרים, האנשים, המשפחה, החברים.
הכל.
כשביקשתי ממנה לעלות על המשקל משקלה היה 54.20
מבחינתי ובטח מבחינתה זו הייתה עליה דרסטית ושינו דרסטי בהכל.
לעלות כמעט עשרים קילו אחרי שהיא הייתה במצב סופני, מצב קריטי לחייה. מבחינתי זאת הצלחה.
ניגשנו לבדיקות דופק לב, בדיקות דם שגרתיות, ריאות, נשימה, תנודות ראש.
תקין במאה אחוז לא היה אבל תקינות מעל 95% הייתה.מה שאומר שנעמה להבריא הצליחה. היא יצאה מזה לפחות חלקית לצד הטוב.
נעמה ממשיכה מפה בחייה, וכמובן שיהיו מעקבים אבל בכמות שכיחה משהייתה.

מכתב רופא מומחה 3- ההצלחה

לאחר טיפול ממושך של נעמה ובנעמה, היא הצליחה.
נעמה מגיעה לבדיקה פעם בכ-חצי שנה והינה נמצאת במעקבים אך יותר שכיחים משהיו קודם לכן.
הינה ממשיכה בתפריט מעוקב ועשויה פחות לעסוק בדברים הקשורים בספורט.
נעמה כיום מאופיינת כנערה בריאה.
לפי היודע לי נעמה עוסקת היום בעזרה לנזקקים ומתנדבת בקהילה העירונית.
אם אינני טועה נעמה נמצאת פעם בשבוע בבי"ח בארץ במחלקות אישפוז להפרעות אכילה ומשוחחת עם נערות הפגועות במחלה זו, נעמה מסתובבת גם בבתי ספר ודואגת להעביר את החומר בהקשר של הפרעות אכילה.
נעמה הייתה מקרה נדיר, כמובן שמקרה הצלחה.
רוב החולות/ החולים המגיעים אל מצבי אישפוז או מצבים קריטיים ברוב המקרים אינם יוצאים מזה בזול כל כך.
נעמה עם הרבה כוח רצון, משפחה שתומכת והמון אהבה סביבתית- יצאה מזה כמו גדולה כמו שאומרים והרבה יותר מזה.
מבחינתי, הלוואי ובעולם היו עוד המון נערות כמו נעמה שמבינות, תומכות, אוהבות וחמות.
נעמה הינה נערה מחונכת, חמה, משפחתית, דואגת, חברותית, חכמה וכמו לכל בנאדם נעמה הגיעה אלי עם בעיות קצת שונות משל אחרים אבל בעיות כמו לכולם. נעמה היא מסוג האנשים שנוטים לקחת את הדברים בצורה שונה.
בגדול, נעמה יצאה מזה עם אחוזי הצלחה מוצלחים.

מכתב חולה 3- הדרך להחלמה

לאחר טיפול של שנה, מעקבים, בדיקות, אישפוזים וגם מחזות של מקרים אחרים שמהצד- היו נראים הרבה יותר קריטיים משלי, החלמתי.
אחרי תמיכה ממושכת של משפחה שכואבת ושבורה ואין כוח המשפחה שלי עמדה לצידי, אחותי הקטנה, אמא שלי ואבא שהגיע לכל מצב שהיה צריך.
את החברים אומנם פספסתי באיזה שהוא שלב, אבל אחד תמיד היה שם בשבילי ודאג וכעס ועזר וכל דבר שרק הייתי צריכה, הוא נתן לי המון אהבה והמון דאגה הוא שמר עלי והיה איתי למרות המראה הנוראי שלי ודאג להזכיר לי שאין כמוני בכל מצב.
הוא תמיד החזיר לי את הביטחון העצמי, תמיד דאג שיהיה לי כזה, בשלב מסוים הוא התפקשש הביטחון אבל הוא היה פה איתי תמיד.
אחרי טיפול חם ומסור של צוות טיפולי של הרופאים המומחים ושל הרופאת משפחה שלי, הכל ביחד- זה מה שעושה אותי בריאה.
האהבה הזו שמפגינים כלפי ובעיקר הרצון שלי לסיים עם המחלה הזו, ההבנה שלי שפיתחתי כלפי המחלה הנוראית הזו- שהיא לא תורמת בכלום.
עיסוק בספורט כיום אסור לי כל כך לעסוק כי יש לי נטייה כפייתית.
אבל אני עושה הליכה מבוקרת פעמיים בשבוע בשעות אהח"צ-ערב.
אני אוכלת תפריט מסודר ותלויה בלעמוד בו.
אני במעקב עכשיו של פעם בחצי שנה אחרי שהייתי במעקבים של פעם בשבוע משם זה עבר לפעם בחודש וכיום אחרי החלמה לפחות חלקית אבל מעשית אני צריכה לבקר אצל הרופאה המומחית שלי פעם בחצי שנה ואצל הדיאטנית אני מבקרת פעם בחודש.
אחותי הקטנה כבר בת 11 או 11 וחצי, עוד בת בת מצווה וחברים וגיל ההתבגרות, אני בטוחה שנדע לשמור עליה טוב יותר מששמרנו עלי. אני מקווה שהמקרה שלי לא ישפיע עליה לרעה.
היחסים שלי עם אחותי הקטנה מעולים- היא מספרת לי הכל אנחנו החברות הכי טובות וביחד עם אמא זה ממש שלישייה.
אבא מגיע פעם בשבוע הביתה לבקר אותנו הוא יושב איתנו ופעם בשבוע אנחנו ישנות אצלו בלי שום קשר לפעם הזו יוצא שאנחנו שישי אצל אמא ושישי אצל אבא.
עניין הגירושים של ההורים שלי היה חלק מההשפעה וכיום זה פחות משפיע על חלק החיים שלי, זה עדין קשה אבל כבר רגיל לחיות בשני בתים ההורים עדיין ישארו ההורים שלי באותו בית או בבית נפרד.
כשפגשתי בחלק מהאישפוזים שבהם שהיתי אנשים מיוחדים עם הפרעות אכילה הם היו נראים לי במצבים הרבה יותר חמורים משלי.
התחברתי לשתי בנות מאוד מיוחדות וכל אחת מביאה איתה סיפור חיים שונה משל השניה ובטח ובטח שונה משלי.
יצא לנו לשוחח כמה שיחות מאוד פרטיות ואישיות וכל שיחה הייתה מרגשת מהשניה.
אני החלמתי, אחת נפטרה ואחת היום עדין בשיקום.
מה שמראה, הרוב לא מחלים מהפרעות האכילה, זה כואב וזה משהו שלא נקלט. מי שלא חווה את זה לא יכול להבין ומי שלא חווה את זה עדיף שגם לא יחווה.
לחשוב להיות במעקבים שאתה צריך להוריד מעליך בגדים כדי שישקלו אותך כמו שאתה, עוקבים אחריך לכל מקום לבדוק שחס וחלילה לא תקיא, שתאכל את הארוחה ושתסיים אותה, לראות שאתה אוכל 3 ארוחות מסודרות ואף יותר בשעות הביניים.
להתבודד, להרגיש בודד, לא להיות חלק מהגוף הנשי, אין ווסת אין מחזור חודשי את צריכה להתחיל לבנות את עצמך מחדש כמו מכונה שהתפרקה רק שפה מדובר בבני אדם- בחיים או במוות.
השיניים שלי הכל התעקם אחרי טיפולים ארוכים וממושכים של יישור שיניים, הלב שלי לא עובד סדיר ולא מתפקד כמו שצריך.
עדין יש את הקטע של ספירת הקלוריות למרות שאני יודעת כל קלוריה שנכנסת לי לפה ומה שהולך להכנס לי לפה כי יש תפריט מסודר זה דברים שישארו איתי לנצח.
אבל אני יצאתי מזה- מתוך אחוז קטן מאוד שמצליח לצאת.
וקיבלתי את המתנה שיותר שווה מלזכות בפיס. קיבלתי את החיים שלי בפעם השנייה.