מכתב רופא מומחה 2-קבוצות סיכון

אנורקסיה נרבוזה הוא הפחד מפני השמנה והצורך לשלוט במשקל. ההפרעות פוגעות באדם אחד מתוך 100, ו-90% מהלוקים בהן הם נשים, בעיקר מתבגרות.
אנורקסיה נרבוזה מתבטאת בהרזיה קיצונית ובהכחשה של תחושת הרעב. בשלבים המתקדמים ההפרעה עלולה להביא לשיבושים חריפים במערכות הגוף ואף למוות. הגורמים לה הם פסיכולוגיים, משפחתיים, חברתיים-תרבותיים וביולוגיים. שיעור סיכויי ההחלמה המלאה כשניתן טיפול מתאים הם כ-50%. שיעור התמותה הוא 8%-10%.
הטיפול באנורקסיה הוא רפואי ופסיכולוגי, ודורש עבודת צוות של אנשי מקצוע בתחומים שונים.
אנורקסיה נרבוזה. בדרך כלל הפרעות אכילה מסוג זה מופיעות לראשונה בגיל הנעורים. המאפיין העיקרי שלהן ושל הפרעות אחרות הוא התנהגות אכילה מופרעת, והן נחשבות למחלות פסיכיאטריות.
בעשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת בשכיחות של הפרעות אלו בקרב נשים בחברה המערבית, ובפרט בקרב מתבגרות, שהן הקבוצה החשופה ביותר להתפתחות של הפרעות אכילה. בשנים האחרונות מסתמנת ירידה בגיל הפונים ועלייה בשכיחות הפנייה לטיפול בהפרעות אכילה של בנים. הניסיון הקליני המצטבר מלמד שאנורקסיה עשויה להתפתח כבר בגיל שבע.
ההפרעות הללו פוגעות במידה ניכרת בתפקוד של הילדים והמתבגרים בחברה, בלימודים ובמשפחה, ואינן מאפשרות את התפתחותם התקינה.
שכיחות האנורקסיה באוכלוסייה הכללית היא 1%. בקרב בני-הנוער בישראל השכיחות של הפרעות אכילה היא כ-5%, כשהשכיחה ביותר היא האנורקסיה. 90% מהלוקים בהן הם נשים. השכיחות גבוהה יותר בקרב העוסקים בדוגמנות, בריקוד ובהתעמלות. ב-85% מהמקרים ההפרעה מתחילה בגיל 12-20.
שכיחות ההפרעות הללו במערב עולה בעקביות בשנים האחרונות. בארה"ב לבדה יש כיום 10 מיליוני בני-אדם הלוקים בהן.
בישראל יש מחסור בנתונים עדכניים על הפרעות אכילה, לכן קשה לתת הערכה מדויקת של היקף התופעה. המידע היחיד שנאסף הוא על מספר הפונים לטיפול בהפרעות אכילה בבתי-החולים.
בשנת 1995 נערך בארץ מחקר מקיף על הפרעות אכילה ב-24 מרכזי טיפול פסיכיאטרי, ונאספו בו נתונים על בנות יהודיות שגילן 12-18:
הפרעות אכילה: 49 בנות לכל 100,000.
אנורקסיה: 29 בנות לכל 100,000.
השיעור הגבוה ביותר של אנורקסיה נמצא בקרב בנות 14: 46 בנות לכל 100,000.
המידע איננו שלם מכמה סיבות:
א. חלק ממרכזי הטיפול סירבו להשתתף במחקר.
ב. אין מידע על הפונים לטיפול פרטי.
ג. חלק מן המקרים אינם מאובחנים כלל או אינם מדווחים מחמת הבושה.
גורמים פסיכולוגיים-אישיותיים
נערות הסובלות מהפרעות אכילה מתוארות בספרות הקלינית כבעלות מכלול של תכונות נוירוטיות, ובפרט תכונות האופייניות להפרעה אפקטיבית ולהפרעה אובססיבית קומפולסיבית.
לפי חוקרים רבים, הפסיכופתולוגיה המרכזית של נערות הסובלות מהפרעות אכילה היא דימוי עצמי נמוך ותחושת חוסר ערך עצמי. העיוות בדימוי הגוף ותפיסתו כשמן ולא אטרקטיבי הם ביטוי להחצנה של תחושת חוסר הערך. המחשבות הכפייתיות על משקל הגוף ומידותיו ועל מזון הן תוצאה של תופעה זו, והיא מובילה להימנעות ממזון ולהתנהגות טקסית הקשורה במזון. התעסקות זו, נוסף על ההינזרות הקיצונית מאוכל, מקנה לנערה את תחושת השליטה ומחזירה לה תחושת ערך עצמי כלשהי.
גורמים פסיכולוגיים-משפחתיים
למאפיינים פתולוגיים בתוך המשפחה יש משקל רב בהתפתחות ההפרעה. המאפיינים העיקריים: נטייה להגנת יתר, על-פי רוב מצד האם, ראיית הילדה כשלוחה של האם ולא כאדם אוטונומי, קושי בכיבוד הפרטיות של בני המשפחה, קשיי תקשורת, דחף להישגיות ופרפקציוניזם, נוקשות בעמדות ומיעוט בביטויים רגשיים. מחקרים מצאו קשר נסיבתי בין מאפיינים משפחתיים כאלה לבין שכיחות גבוהה של הפרעות אכילה ועיסוק רב בדיאטות, במראה חיצוני ובפעילות גופנית אינטנסיבית.
גורמים חברתיים-תרבותיים
יש חוקרים הרואים בהפרעות אכילה מגפה של החברה המערבית המודרנית.
בשנים האחרונות גבר בחברה המערבית העיסוק בנושאי תזונה, חיטוב הגוף ובריאותו. הקולנוע, הטלוויזיה ועולם הפרסום מציגים נשים רזות בצורה קיצונית, ומשפיעים בכך על הסטנדרטים של בני- הנוער. הדרישה החברתית-תרבותית לרזון, המכוונת בעיקר כלפי נשים, היא השתקפות של שינויים שחלו בעשורים האחרונים באידיאל היופי הנשי.
בחברה המערבית המתועשת הפך הרזון להיות סמל ליופי, לנעורים, להישגיות ולשליטה עצמית – ערכים שהם כמעט מקודשים בתרבות זו. בד בבד עם הרדיפה אחר רזון, יש רתיעה גוברת מפני עודף משקל. השמנה ועודף משקל סובלים מגינוי חברתי חריף.
נערות בגיל ההתבגרות הן קבוצת סיכון מיוחדת לפיתוח הפרעות אכילה, שכן בגיל זה גוברת הרגישות לסטנדרטים ולנורמות החברתיות, וכמוה גם הצורך באישור חברתי. נמצא כי בתקופת המעבר לחטיבת הביניים יש סיכון מוגבר לפתח דפוסי חשיבה שליליים על מראה הגוף והפרעות אכילה.
גורמים ביולוגיים
המחקר הביולוגי בנושא אנורקסיה נרבוזה נתון בראשית דרכו. אצל אנורקטים נמצאה הפרשה גבוהה של סרוטונין, המשפיעה על צריכה פחותה של קלוריות ועל שינויים בהתנהגות ובמצב הרוח, כגון חרדה, אובססיה, פרפקציוניזם ופגיעה עצמית. הסברה היא שההפרעה בהפרשת הסרוטונין היא נטייה ביולוגית של האנורקטי ולא תוצאה של הרעבה, לפיכך בעלי הנטייה פגיעים יותר ממי שאין להם נטייה כזו. יש אף חוקרים המעריכים שהסובלים מאנורקסיה מרעיבים את עצמם כדי להפחית את רמת הסרוטונין וכך להפחית את החרדה שהם חשים. אך הפרשת הסרוטונין אינה ניתנת לוויסות בצורה זו.
החוקרים בודקים כיוון נוסף והוא תרומת הלפטין להתפתחות האנורקסיה. אצל אנורקטים נמצאו הפרעות בהפרשת הלפטין ונבדקת אפשרות שהפרעות אלו משפיעות על ההתנהגויות המאפיינות של ההפרעה: הוצאת אנרגיה גבוהה והפחתה בצריכת המזון.
מחקרים שמנסים להצביע על יחסי הגומלין בין מרכיבים ביולוגיים למרכיבים אישיותיים, מעלים את האפשרות שאישיות פרפקציוניסטית ואישיות אובססיבית-קומפולסיבית (שמקורה ביולוגי) הן בבחינת גורמי סיכון לפיתוח אנורקסיה. במשפחות של אנורקטים נמצא שיעור גבוה של קרובי משפחה הסובלים מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. אחת האפשרויות היא שהפרעה כפייתית ואנורקסיה משתייכות לאותה משפחה של הפרעות.
הסיבוכים הרפואיים
· הפרעות בווסת עד כדי הפסקתה כליל.
· נזק לזגוגית השיניים (בגלל ההקאות התכופות).
· הפרעות בקצב הלב (עד כדי מוות מחמת אי-ספיקת לב); לחץ דם נמוך.
· הידלדלות העצם (אוסטיאופורוזיס).
· נזקים לכבד ולכליות.
· הפרעות אנדוקריניות (הורמונליות ושל הבלוטות).