מכתב חולה 1- איך הכל התחיל

הכל התחיל בחופש הגדול, חודשיים של קיץ, חופש, ים, חברים, בילויים והמון מחוץ לבית.
החלטתי שאני צריכה להוריד קילו או שניים פה ושם ונעזרתי גם באינטרנט עד שיצרתי לי דיאטה[דיאטת רצח].
עמדתי בדיאטה מדי יום ביומו ולאחר מספר שבועות התחלתי גם להוריד מהדיאטה דברי מזון.
בלילה כל הלילה לא הייתי בבית וביום הייתי ישנה, כל היום.
השתדלתי לצאת בלילה עם חברים כדי לא להיות בבית ולהיות במרחק של הישג אוכל כדי כביכול לנסות לשכוח ממנו.
ראיתי באוכל איום עלי ראיתי בו כאויב שלי כמישהו שמנסה להרוס אותי, ראיתי את כל החברות שלי רזות חטובות ויפות שהן יכלו ללכת בים עם חברים עם ביקיני בלי להתביש בגוף המדהים שלהן, אני הרגשתי מתוסכלת מהענין הרגשתי שאני שמנה לידן והתבישתי ללכת עם גופיות או עם חולצות צמודות עד שהגיעה הדיאטה שיצרתי לעצמי.
בדיאטה הזו הורדתי והורדתי וכן גם התמכרתי לספורט הייתי רצה כל ערב עד שכבר לא יכלתי לעמוד על הרגליים מרוב שהתשתי את עצמי.
ביום לישון בלילה להיות מחוץ לבית, לא לאכול ולשתות מדי פעם רק מים, שזה היה מגיע לשלב של ארוחות הייתי מוזגת הרבה בצלחת כדי שיראו שיש ושאני אוכלת והכל תקין והרוב משחקת עם האוכל חותכת לחתיכות קטנות בוחנת את האוכל עד שקמים מהשולחן קמה מהר מהר זורקת אומרת תודה היה טעים והולכת לחדר. הייתי הרבה עם מסטיקים והרבה ישנה.
בשלב מסוים נכנסתי לדיכאון- מצב שאין לך כוח לא לצאת לא להיות עם אף אחד לא לדבר עם אף אחד להיות עם עצמך זה פשוט יצא, אנשים מתעניינים בהתחלה ואח"כ כבר שוכחים- יותר נכון כבר לא מנסים להוציא אותך שוב מהבית כמו שהיה פעם.
אמא הבינה שהמצב חמור והחליטה שצריך לטפל בזה יותר בחומרה ולקחה את זה לתשומת ליבה והחליטה שהולכים לרופא.