מכתב רופא 3- ההחלמה

לאחר מספר חודשים רב כי לא פגשתי בנעמה, הופתעתי לטובה.
ראיתי מולי ילדה עם משקל בריא, ילדה שעומדת על הרגליים, פנים עם צבע, חיוך כובש ועיניים בורקות.
תחילה לא האמנתי שזו באמת נעמה, עם הדקות ראיתי שהיא מתיישבת ומספרת לי את כל התהליך.
האישפוזים, החברות, המקרים, האנשים, המשפחה, החברים.
הכל.
כשביקשתי ממנה לעלות על המשקל משקלה היה 54.20
מבחינתי ובטח מבחינתה זו הייתה עליה דרסטית ושינו דרסטי בהכל.
לעלות כמעט עשרים קילו אחרי שהיא הייתה במצב סופני, מצב קריטי לחייה. מבחינתי זאת הצלחה.
ניגשנו לבדיקות דופק לב, בדיקות דם שגרתיות, ריאות, נשימה, תנודות ראש.
תקין במאה אחוז לא היה אבל תקינות מעל 95% הייתה.מה שאומר שנעמה להבריא הצליחה. היא יצאה מזה לפחות חלקית לצד הטוב.
נעמה ממשיכה מפה בחייה, וכמובן שיהיו מעקבים אבל בכמות שכיחה משהייתה.

מכתב רופא מומחה 3- ההצלחה

לאחר טיפול ממושך של נעמה ובנעמה, היא הצליחה.
נעמה מגיעה לבדיקה פעם בכ-חצי שנה והינה נמצאת במעקבים אך יותר שכיחים משהיו קודם לכן.
הינה ממשיכה בתפריט מעוקב ועשויה פחות לעסוק בדברים הקשורים בספורט.
נעמה כיום מאופיינת כנערה בריאה.
לפי היודע לי נעמה עוסקת היום בעזרה לנזקקים ומתנדבת בקהילה העירונית.
אם אינני טועה נעמה נמצאת פעם בשבוע בבי"ח בארץ במחלקות אישפוז להפרעות אכילה ומשוחחת עם נערות הפגועות במחלה זו, נעמה מסתובבת גם בבתי ספר ודואגת להעביר את החומר בהקשר של הפרעות אכילה.
נעמה הייתה מקרה נדיר, כמובן שמקרה הצלחה.
רוב החולות/ החולים המגיעים אל מצבי אישפוז או מצבים קריטיים ברוב המקרים אינם יוצאים מזה בזול כל כך.
נעמה עם הרבה כוח רצון, משפחה שתומכת והמון אהבה סביבתית- יצאה מזה כמו גדולה כמו שאומרים והרבה יותר מזה.
מבחינתי, הלוואי ובעולם היו עוד המון נערות כמו נעמה שמבינות, תומכות, אוהבות וחמות.
נעמה הינה נערה מחונכת, חמה, משפחתית, דואגת, חברותית, חכמה וכמו לכל בנאדם נעמה הגיעה אלי עם בעיות קצת שונות משל אחרים אבל בעיות כמו לכולם. נעמה היא מסוג האנשים שנוטים לקחת את הדברים בצורה שונה.
בגדול, נעמה יצאה מזה עם אחוזי הצלחה מוצלחים.

מכתב חולה 3- הדרך להחלמה

לאחר טיפול של שנה, מעקבים, בדיקות, אישפוזים וגם מחזות של מקרים אחרים שמהצד- היו נראים הרבה יותר קריטיים משלי, החלמתי.
אחרי תמיכה ממושכת של משפחה שכואבת ושבורה ואין כוח המשפחה שלי עמדה לצידי, אחותי הקטנה, אמא שלי ואבא שהגיע לכל מצב שהיה צריך.
את החברים אומנם פספסתי באיזה שהוא שלב, אבל אחד תמיד היה שם בשבילי ודאג וכעס ועזר וכל דבר שרק הייתי צריכה, הוא נתן לי המון אהבה והמון דאגה הוא שמר עלי והיה איתי למרות המראה הנוראי שלי ודאג להזכיר לי שאין כמוני בכל מצב.
הוא תמיד החזיר לי את הביטחון העצמי, תמיד דאג שיהיה לי כזה, בשלב מסוים הוא התפקשש הביטחון אבל הוא היה פה איתי תמיד.
אחרי טיפול חם ומסור של צוות טיפולי של הרופאים המומחים ושל הרופאת משפחה שלי, הכל ביחד- זה מה שעושה אותי בריאה.
האהבה הזו שמפגינים כלפי ובעיקר הרצון שלי לסיים עם המחלה הזו, ההבנה שלי שפיתחתי כלפי המחלה הנוראית הזו- שהיא לא תורמת בכלום.
עיסוק בספורט כיום אסור לי כל כך לעסוק כי יש לי נטייה כפייתית.
אבל אני עושה הליכה מבוקרת פעמיים בשבוע בשעות אהח"צ-ערב.
אני אוכלת תפריט מסודר ותלויה בלעמוד בו.
אני במעקב עכשיו של פעם בחצי שנה אחרי שהייתי במעקבים של פעם בשבוע משם זה עבר לפעם בחודש וכיום אחרי החלמה לפחות חלקית אבל מעשית אני צריכה לבקר אצל הרופאה המומחית שלי פעם בחצי שנה ואצל הדיאטנית אני מבקרת פעם בחודש.
אחותי הקטנה כבר בת 11 או 11 וחצי, עוד בת בת מצווה וחברים וגיל ההתבגרות, אני בטוחה שנדע לשמור עליה טוב יותר מששמרנו עלי. אני מקווה שהמקרה שלי לא ישפיע עליה לרעה.
היחסים שלי עם אחותי הקטנה מעולים- היא מספרת לי הכל אנחנו החברות הכי טובות וביחד עם אמא זה ממש שלישייה.
אבא מגיע פעם בשבוע הביתה לבקר אותנו הוא יושב איתנו ופעם בשבוע אנחנו ישנות אצלו בלי שום קשר לפעם הזו יוצא שאנחנו שישי אצל אמא ושישי אצל אבא.
עניין הגירושים של ההורים שלי היה חלק מההשפעה וכיום זה פחות משפיע על חלק החיים שלי, זה עדין קשה אבל כבר רגיל לחיות בשני בתים ההורים עדיין ישארו ההורים שלי באותו בית או בבית נפרד.
כשפגשתי בחלק מהאישפוזים שבהם שהיתי אנשים מיוחדים עם הפרעות אכילה הם היו נראים לי במצבים הרבה יותר חמורים משלי.
התחברתי לשתי בנות מאוד מיוחדות וכל אחת מביאה איתה סיפור חיים שונה משל השניה ובטח ובטח שונה משלי.
יצא לנו לשוחח כמה שיחות מאוד פרטיות ואישיות וכל שיחה הייתה מרגשת מהשניה.
אני החלמתי, אחת נפטרה ואחת היום עדין בשיקום.
מה שמראה, הרוב לא מחלים מהפרעות האכילה, זה כואב וזה משהו שלא נקלט. מי שלא חווה את זה לא יכול להבין ומי שלא חווה את זה עדיף שגם לא יחווה.
לחשוב להיות במעקבים שאתה צריך להוריד מעליך בגדים כדי שישקלו אותך כמו שאתה, עוקבים אחריך לכל מקום לבדוק שחס וחלילה לא תקיא, שתאכל את הארוחה ושתסיים אותה, לראות שאתה אוכל 3 ארוחות מסודרות ואף יותר בשעות הביניים.
להתבודד, להרגיש בודד, לא להיות חלק מהגוף הנשי, אין ווסת אין מחזור חודשי את צריכה להתחיל לבנות את עצמך מחדש כמו מכונה שהתפרקה רק שפה מדובר בבני אדם- בחיים או במוות.
השיניים שלי הכל התעקם אחרי טיפולים ארוכים וממושכים של יישור שיניים, הלב שלי לא עובד סדיר ולא מתפקד כמו שצריך.
עדין יש את הקטע של ספירת הקלוריות למרות שאני יודעת כל קלוריה שנכנסת לי לפה ומה שהולך להכנס לי לפה כי יש תפריט מסודר זה דברים שישארו איתי לנצח.
אבל אני יצאתי מזה- מתוך אחוז קטן מאוד שמצליח לצאת.
וקיבלתי את המתנה שיותר שווה מלזכות בפיס. קיבלתי את החיים שלי בפעם השנייה.

מכתב רופא מומחה 2-קבוצות סיכון

אנורקסיה נרבוזה הוא הפחד מפני השמנה והצורך לשלוט במשקל. ההפרעות פוגעות באדם אחד מתוך 100, ו-90% מהלוקים בהן הם נשים, בעיקר מתבגרות.
אנורקסיה נרבוזה מתבטאת בהרזיה קיצונית ובהכחשה של תחושת הרעב. בשלבים המתקדמים ההפרעה עלולה להביא לשיבושים חריפים במערכות הגוף ואף למוות. הגורמים לה הם פסיכולוגיים, משפחתיים, חברתיים-תרבותיים וביולוגיים. שיעור סיכויי ההחלמה המלאה כשניתן טיפול מתאים הם כ-50%. שיעור התמותה הוא 8%-10%.
הטיפול באנורקסיה הוא רפואי ופסיכולוגי, ודורש עבודת צוות של אנשי מקצוע בתחומים שונים.
אנורקסיה נרבוזה. בדרך כלל הפרעות אכילה מסוג זה מופיעות לראשונה בגיל הנעורים. המאפיין העיקרי שלהן ושל הפרעות אחרות הוא התנהגות אכילה מופרעת, והן נחשבות למחלות פסיכיאטריות.
בעשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת בשכיחות של הפרעות אלו בקרב נשים בחברה המערבית, ובפרט בקרב מתבגרות, שהן הקבוצה החשופה ביותר להתפתחות של הפרעות אכילה. בשנים האחרונות מסתמנת ירידה בגיל הפונים ועלייה בשכיחות הפנייה לטיפול בהפרעות אכילה של בנים. הניסיון הקליני המצטבר מלמד שאנורקסיה עשויה להתפתח כבר בגיל שבע.
ההפרעות הללו פוגעות במידה ניכרת בתפקוד של הילדים והמתבגרים בחברה, בלימודים ובמשפחה, ואינן מאפשרות את התפתחותם התקינה.
שכיחות האנורקסיה באוכלוסייה הכללית היא 1%. בקרב בני-הנוער בישראל השכיחות של הפרעות אכילה היא כ-5%, כשהשכיחה ביותר היא האנורקסיה. 90% מהלוקים בהן הם נשים. השכיחות גבוהה יותר בקרב העוסקים בדוגמנות, בריקוד ובהתעמלות. ב-85% מהמקרים ההפרעה מתחילה בגיל 12-20.
שכיחות ההפרעות הללו במערב עולה בעקביות בשנים האחרונות. בארה"ב לבדה יש כיום 10 מיליוני בני-אדם הלוקים בהן.
בישראל יש מחסור בנתונים עדכניים על הפרעות אכילה, לכן קשה לתת הערכה מדויקת של היקף התופעה. המידע היחיד שנאסף הוא על מספר הפונים לטיפול בהפרעות אכילה בבתי-החולים.
בשנת 1995 נערך בארץ מחקר מקיף על הפרעות אכילה ב-24 מרכזי טיפול פסיכיאטרי, ונאספו בו נתונים על בנות יהודיות שגילן 12-18:
הפרעות אכילה: 49 בנות לכל 100,000.
אנורקסיה: 29 בנות לכל 100,000.
השיעור הגבוה ביותר של אנורקסיה נמצא בקרב בנות 14: 46 בנות לכל 100,000.
המידע איננו שלם מכמה סיבות:
א. חלק ממרכזי הטיפול סירבו להשתתף במחקר.
ב. אין מידע על הפונים לטיפול פרטי.
ג. חלק מן המקרים אינם מאובחנים כלל או אינם מדווחים מחמת הבושה.
גורמים פסיכולוגיים-אישיותיים
נערות הסובלות מהפרעות אכילה מתוארות בספרות הקלינית כבעלות מכלול של תכונות נוירוטיות, ובפרט תכונות האופייניות להפרעה אפקטיבית ולהפרעה אובססיבית קומפולסיבית.
לפי חוקרים רבים, הפסיכופתולוגיה המרכזית של נערות הסובלות מהפרעות אכילה היא דימוי עצמי נמוך ותחושת חוסר ערך עצמי. העיוות בדימוי הגוף ותפיסתו כשמן ולא אטרקטיבי הם ביטוי להחצנה של תחושת חוסר הערך. המחשבות הכפייתיות על משקל הגוף ומידותיו ועל מזון הן תוצאה של תופעה זו, והיא מובילה להימנעות ממזון ולהתנהגות טקסית הקשורה במזון. התעסקות זו, נוסף על ההינזרות הקיצונית מאוכל, מקנה לנערה את תחושת השליטה ומחזירה לה תחושת ערך עצמי כלשהי.
גורמים פסיכולוגיים-משפחתיים
למאפיינים פתולוגיים בתוך המשפחה יש משקל רב בהתפתחות ההפרעה. המאפיינים העיקריים: נטייה להגנת יתר, על-פי רוב מצד האם, ראיית הילדה כשלוחה של האם ולא כאדם אוטונומי, קושי בכיבוד הפרטיות של בני המשפחה, קשיי תקשורת, דחף להישגיות ופרפקציוניזם, נוקשות בעמדות ומיעוט בביטויים רגשיים. מחקרים מצאו קשר נסיבתי בין מאפיינים משפחתיים כאלה לבין שכיחות גבוהה של הפרעות אכילה ועיסוק רב בדיאטות, במראה חיצוני ובפעילות גופנית אינטנסיבית.
גורמים חברתיים-תרבותיים
יש חוקרים הרואים בהפרעות אכילה מגפה של החברה המערבית המודרנית.
בשנים האחרונות גבר בחברה המערבית העיסוק בנושאי תזונה, חיטוב הגוף ובריאותו. הקולנוע, הטלוויזיה ועולם הפרסום מציגים נשים רזות בצורה קיצונית, ומשפיעים בכך על הסטנדרטים של בני- הנוער. הדרישה החברתית-תרבותית לרזון, המכוונת בעיקר כלפי נשים, היא השתקפות של שינויים שחלו בעשורים האחרונים באידיאל היופי הנשי.
בחברה המערבית המתועשת הפך הרזון להיות סמל ליופי, לנעורים, להישגיות ולשליטה עצמית – ערכים שהם כמעט מקודשים בתרבות זו. בד בבד עם הרדיפה אחר רזון, יש רתיעה גוברת מפני עודף משקל. השמנה ועודף משקל סובלים מגינוי חברתי חריף.
נערות בגיל ההתבגרות הן קבוצת סיכון מיוחדת לפיתוח הפרעות אכילה, שכן בגיל זה גוברת הרגישות לסטנדרטים ולנורמות החברתיות, וכמוה גם הצורך באישור חברתי. נמצא כי בתקופת המעבר לחטיבת הביניים יש סיכון מוגבר לפתח דפוסי חשיבה שליליים על מראה הגוף והפרעות אכילה.
גורמים ביולוגיים
המחקר הביולוגי בנושא אנורקסיה נרבוזה נתון בראשית דרכו. אצל אנורקטים נמצאה הפרשה גבוהה של סרוטונין, המשפיעה על צריכה פחותה של קלוריות ועל שינויים בהתנהגות ובמצב הרוח, כגון חרדה, אובססיה, פרפקציוניזם ופגיעה עצמית. הסברה היא שההפרעה בהפרשת הסרוטונין היא נטייה ביולוגית של האנורקטי ולא תוצאה של הרעבה, לפיכך בעלי הנטייה פגיעים יותר ממי שאין להם נטייה כזו. יש אף חוקרים המעריכים שהסובלים מאנורקסיה מרעיבים את עצמם כדי להפחית את רמת הסרוטונין וכך להפחית את החרדה שהם חשים. אך הפרשת הסרוטונין אינה ניתנת לוויסות בצורה זו.
החוקרים בודקים כיוון נוסף והוא תרומת הלפטין להתפתחות האנורקסיה. אצל אנורקטים נמצאו הפרעות בהפרשת הלפטין ונבדקת אפשרות שהפרעות אלו משפיעות על ההתנהגויות המאפיינות של ההפרעה: הוצאת אנרגיה גבוהה והפחתה בצריכת המזון.
מחקרים שמנסים להצביע על יחסי הגומלין בין מרכיבים ביולוגיים למרכיבים אישיותיים, מעלים את האפשרות שאישיות פרפקציוניסטית ואישיות אובססיבית-קומפולסיבית (שמקורה ביולוגי) הן בבחינת גורמי סיכון לפיתוח אנורקסיה. במשפחות של אנורקטים נמצא שיעור גבוה של קרובי משפחה הסובלים מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. אחת האפשרויות היא שהפרעה כפייתית ואנורקסיה משתייכות לאותה משפחה של הפרעות.
הסיבוכים הרפואיים
· הפרעות בווסת עד כדי הפסקתה כליל.
· נזק לזגוגית השיניים (בגלל ההקאות התכופות).
· הפרעות בקצב הלב (עד כדי מוות מחמת אי-ספיקת לב); לחץ דם נמוך.
· הידלדלות העצם (אוסטיאופורוזיס).
· נזקים לכבד ולכליות.
· הפרעות אנדוקריניות (הורמונליות ושל הבלוטות).

מכתב רופא 2- בדיקות גופניות

לאחר שבוע שעבר מאז שנעמה יצאה ממני עם הפניה לרופא מומחה ודיאטנית היא חזרה לבדיקה גופניות ומעקב כפי שביקשתי ממנה ומאמה.
שאלתי את נעמה על עניין הווסת, נעמה אמרה כי אינה מקבלת ווסת כבר מספר חודשים.
הסברתי לנעמה שבגלל עניין האוכל, החלבונים, הברזל, הסידן, הוויטמינים והסוכרים שנמצאים בגוף דרך האוכל וכי לנעמה יש מחסור בגופה מכל הנתונים הללו ישנה בעיה של מחזור וקבלת הווסת החודשית.
וכי נערה בריאה שאוכלת מסודר ומזון מגוון מקבלת מחזור וווסת חודשית מהסיבה שנכנסים לה הנתונים המפורטים בגוף.

נתתי לנעמה מרשם לקבלת גלולות, כדורים הורמונליים שיעזרו להורמונים שבגוף של נעמה להתפתח בצורה ,מהירה, יותר ולעזור להם להתפתח.
שאלתי אותה איך היה עם הדיאטנית ואם הכל התקדם בצורה טובה ונוחה לנעמה ואם נעמה הרגישה בנוח איתה/ התחברה עם הדיאטנית בצורה טובה.
נעמה השיבה בחיוב ואמרה שהביקור הראשון היה בסדר ופחות מלחיץ משהרגישה לפני הביקור.
וכן ראיתי שמצבה של נעמה טיפה יותר טוב וביקשתי שתגיע לביקור בעוד שבועיים.

מכתב חולה 2- התחלה של טיפול

אחרי שהלכתי עם אמא לרופא המומחה וקיבלתי הפניה לטיפול של פעם בשבוע לדיאטנית התחלנו את הטיפול.
הפעם הראשונה אצל הדיאטנית היה קצת מפחיד, מרגש, מוזר, לא ידוע מה צפוי לך, חוסר ביטחון והכי הרבה מדאיג,
אתה נמצא בתחושה של חוסר ביטחון, אתה לא יודע מה הולך להיות לך מה הולכים להגיד לך ואיזה מן ביקורת הולכים להעביר עליך פתאום הרגשתי באמת מוזרה, באמת לא שייכת.

ואז הגיע הרגע להכנס לדיאטנית בהתחלה נכנסתי עם אמא והדיאטנית הציגה את עצמה,אמרה שקוראים לה סופיה לוי, היא סיפרה קצת על מה שאנחנו הולכות לעשות יחד וגם קצת הסבירה לנו על המחלה.אחרי שהיא סיימה להסביר היא ביקשה מאמא להיות איתי קצת לבד, אמא יצאה ונשארתי עם סופיה במשך כ 45 דקות.
סופיה העלתה אותי להישקל וראתה שמשקלי מדורדר מאוד היא שאלה אותי מה אני אוהבת לאכול או יותר נכון מה אהבתי ולתת לה את התפריט המדויק מה אני אוכלת ביום, וביקשה גם זמנים שאלה אם אני אוכלת בין ארוחות ואם כן אז מה בקיצור היא פשוט ביקשה שאני אתן לה את התפריט המדויק של כל דבר שנכנס לי לפה ולבסוף היא סיכמה איתי את כמות הקלוריות שאני אוכלת ביום והכמות לא עברה את ה 500 קלוריות מה שאומר שזה מועט ולא מספיק.
היא שאלה אם אני בחוג כלשהו ואם כן באיזה אמרתי לה שאני לא בחוגים שהייתי בצופים ושאני משחקת מדי פעם עם חברות כדור עף פעמיים שבוע.
היא אמרה שאנחנו נתחיל מיד בבניית תפריט ושהיא לא רוצה לחכות ושאני אוותר על הכדור עף כי פעילות גופנית לא תעזור לי אלא רק תחמיר את מצבי, היא המליצה או יותר נכון אסרה עלי לעשות פעילות גופנית כלשהיא וביקשה לשמור על עצמי מהבחינה הזו.
אז הגיע החלק הקשה, בניית התפריט-
לפני שאני יוצאת מהבית ביה"ס אני צריכה לאכול 2 עוגיות, לא משנה איזה כל מה שאני אוהבת וכוס שתיה חמה.
בארוחת עשר בביה"ס אני צריכה לאכול כריך עם גבינה לבנה לא מתחת מ 5% שומן ואם אפשר בהפסקה השניה לאכול ירק או פרי.
בצהריים לאכול 3 כפות של פחמימות עם מנת עוף וכמובן בשר עדיף.
ארוחת ביניים בין הערב לצהריים לאכול מעדן ו-7 שקדים.
בערב לאכול ביצה קשה אחת עם סלט ירקות ואם אפשר כף גבינה לבנה/ קוטג'.
וככה עד למשך שבוע הבא לפגישה הבאה שלנו.

מכתב רופא מומחה 1- הכרת הבעיה

לאחר הפניית נעמה ואמה אלי ע"י רופא המשפחה החלטתי לקבל את נעמה בעדיפות ראשונה כי הבנתי שהמקרה הינו על כף המאזניים בין אישפוז מפני שמצבה של נעמה מתדרדר מרגע לרגע.
לכן החלטתי תחילה לספר על המחלה:
זוהי בעיה רפואית שמאפיינה העיקרי הוא תת-משקל, של 15% ומעלה ממשקל הגוף הרצוי, והוא תוצאה של הרעבה עצמית. משמעות הביטוי "אנורקסיה נרווזה" היא: חוסר תיאבון, סלידה מאוכל (אנורקסיה), כתוצאה מן המצב הנפשי או ממצב העצבים (נרווזה).מרבית הלוקים באנורקסיה הן נערות בגיל ההתבגרות.נערה אנורקטית מרעיבה את עצמה כדי לרדת במשקל עד ש"תהיה מרוצה". לרוע המזל, נערה אנוקרטית בדרך כלל אינה מרוצה ממשקלה, ולכן היא מסוגלת להמשיך לרדת במשקל בלי גבול.יש נערות אנורקטיות שמכירות ברזון הקיצוני שלהן, אבל גם הן אינן מסוגלות בדרך כלל להתחיל לאכול, כיוון שהן נשלטות על-ידי אימת האכילה ועל-ידי אימת העלייה במשקל.
להרעבה העצמית, שהיא מהותה של הבעיה, יש כמה מאפיינים: צום למשך שעות עד ימים, צריכת קלוריות יומית דלה מאוד, ומיגוון דל ביותר של מוצרי מזון. האנורקסיה מלווה בשינויי התנהגות נוספים, כמו פעילות גופנית יתרה, והתעסקות מופרזת בהכנת אוכל. כמו כן ניכרים שינויים במצב הנפשי ובאופן החשיבה - כמו התנהגות כפייתיות, שעשויה לבוא לידי ביטוי בחישוב כפייתי של קלוריות, בהתעסקות כפייתית בפעילות גופנית, בסדר כפייתי ובמחשבות כפייתיות על נושאים שונים; התפתחות אמונה שאפילו כמות קטנה של קלוריות גורמת לעלייה ניכרת במשקל, או שאין ערך לחיים אם תהיה עליה במשקל, והופעה של דיכאון.
שיעור התחלואה באנורקסיה נרווזה במדינות מתועשות הוא כחצי אחוז בקרב אוכלוסיית הנערות המתבגרות. שיעור התמותה הוא כעשרה אחוזים מבין החולות, ושיעור ההחלמה המלאה בעקבות טיפול הוא כארבעים אחוזים. בנות רבות יישארו אם כן חולות כל חייהן, במידת חומרה כזאת או אחרת.

לאחר שהסברתי לנעמה ואמה על המחלה וראיתי כי נעמה מגלה הבנה רבה וכי קשה לה בענין החלטתי שצריך להתחיל לפעול וכי יש לקחת את נעמה כמקרה מיוחד כרגע ובינתיים עוד לא לאישפוז אבל כן למעקב ולדיאטנית ופעם בשבוע לטיפול איתי.
מפה והלאה קבענו נעמה ואני לשבוע הבא יום ושעה וכך נמשיך פעם בשבוע.

מכתב רופא 1- איבחון הבעיה של נעמה

נעמה הגיעה אלי עם אמה לאחר שלא חשה בטוב, היא סיפרה כי יש לה בתקופה האחרונה כאבי ראש המלווים בסחרחורות וכי הינה עייפה רוב הזמן ומרגישה סוג של תשישות.

ביקשתי מנעמה לחלוץ את נעליה ולהוריד את הסווצ'רט שעל גופה העליון ולעלות על המשקל, נעמה התלוננה שקר לה מאוד וכן ראיתי שמשקל גופה ירד בצורה דרסטית.

תחילה חשבתי שאולי יש איזו שהיא בעיה עם הדם ושנעמה חולה באנמיה ולכן שלחתי אותה לבדיקות דם והתוצאות הראו שלילי, הבנתי שאנמיה היא לא הבעיה אצל נעמה, שאלתי את נעמה מה היא אוכלת ביום ונעמה אמרה מספר מועט של דברי מזון שמסתכמים במעט מאוד קלוריות- חשוב לציין כי נעמה דאגה להגיד על כל דבר שהיא מכניסה לפה כי יש בו כך וכך מספר קלוריות וישר הבנתי שמדובר במקרה חמור יותר- הפרעות אכילה.

דיברתי ביחידות עם אמה של נעמה והסברתי לה קצת במפורט יותר על המחלה, הפניתי את נעמה לרופא מומחה ולדיאטנית וכן ביקשתי מאמה שתגיע אלי לביקור עם נעמה פעם בשבוע עד שבועיים.

וכן להיות בקשר מעודכן עם הרופאים המומחים.

מכתב חולה 1- איך הכל התחיל

הכל התחיל בחופש הגדול, חודשיים של קיץ, חופש, ים, חברים, בילויים והמון מחוץ לבית.
החלטתי שאני צריכה להוריד קילו או שניים פה ושם ונעזרתי גם באינטרנט עד שיצרתי לי דיאטה[דיאטת רצח].
עמדתי בדיאטה מדי יום ביומו ולאחר מספר שבועות התחלתי גם להוריד מהדיאטה דברי מזון.
בלילה כל הלילה לא הייתי בבית וביום הייתי ישנה, כל היום.
השתדלתי לצאת בלילה עם חברים כדי לא להיות בבית ולהיות במרחק של הישג אוכל כדי כביכול לנסות לשכוח ממנו.
ראיתי באוכל איום עלי ראיתי בו כאויב שלי כמישהו שמנסה להרוס אותי, ראיתי את כל החברות שלי רזות חטובות ויפות שהן יכלו ללכת בים עם חברים עם ביקיני בלי להתביש בגוף המדהים שלהן, אני הרגשתי מתוסכלת מהענין הרגשתי שאני שמנה לידן והתבישתי ללכת עם גופיות או עם חולצות צמודות עד שהגיעה הדיאטה שיצרתי לעצמי.
בדיאטה הזו הורדתי והורדתי וכן גם התמכרתי לספורט הייתי רצה כל ערב עד שכבר לא יכלתי לעמוד על הרגליים מרוב שהתשתי את עצמי.
ביום לישון בלילה להיות מחוץ לבית, לא לאכול ולשתות מדי פעם רק מים, שזה היה מגיע לשלב של ארוחות הייתי מוזגת הרבה בצלחת כדי שיראו שיש ושאני אוכלת והכל תקין והרוב משחקת עם האוכל חותכת לחתיכות קטנות בוחנת את האוכל עד שקמים מהשולחן קמה מהר מהר זורקת אומרת תודה היה טעים והולכת לחדר. הייתי הרבה עם מסטיקים והרבה ישנה.
בשלב מסוים נכנסתי לדיכאון- מצב שאין לך כוח לא לצאת לא להיות עם אף אחד לא לדבר עם אף אחד להיות עם עצמך זה פשוט יצא, אנשים מתעניינים בהתחלה ואח"כ כבר שוכחים- יותר נכון כבר לא מנסים להוציא אותך שוב מהבית כמו שהיה פעם.
אמא הבינה שהמצב חמור והחליטה שצריך לטפל בזה יותר בחומרה ולקחה את זה לתשומת ליבה והחליטה שהולכים לרופא.